טפירו נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

עניינה של התביעה בתאונת דרכים מיום 1.4.08 במהלכה נפגע התובע, יליד 1949. התובע עצר את רכבו, שאליו הייתה צמודה עגלה נגררת, בשולי הדרך, על מנת לבדוק את הנגרר. רכב התובע היה מונע ומאותת. כשחזר התובע לרכבו והחל בכניסה לרכב, בעוד ראשו ורגלו השמאלית בחוץ, עבר רכב גדול בסמוך לרכב התובע, נוצרו רוח חזקה ומעין וואקום והדלת של רכב התובע - נטרקה עליו בעוצמה רבה. התובע נפגע בצד שמאל של ראשו באזור הרקה סמוך לעין. הנתבעת 1 היא מבטחת רכב התובע ונתבעת 2 היא מבטחת הנגרר. הנתבעות חלקו על עצם האופן בו ארעה התאונה ובנוסף היו חלוקות בשאלה על מי מהן לשאת בנזק לתובע. מטבע הדברים היו הצדדים חלוקים גם בשאלת גובה הנזק.

בכתב התביעה נטען כי כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בפניו ובלסת שמאל. נטען כי מעוצמת המכה עפו משקפיו ושיניו התותבות. התובע נפל בעוצמה כאשר מחצית מגופו בתוך הרכב וראה הבזקים בעיניו. במצב זה לא יכול היה להתרומם וכל רכב שחלף לידו, גרם לטריקה חוזרת של הדלת על רגלו. רופא צבאי שהיה במקום העניק לתובע טיפול רפואי ראשוני ואמבולנס שהוזעק למקום פינה אותו לחדר המיון בבית החולים "הדסה הר-הצופים" בירושלים. התובע הושאר בביה"ח להשגחה במשך הלילה.

הנתבעת 1 הכחישה בתחילה את עצם קרות התאונה או הגדרתה כתאונת דרכים. עוד נטען כי ככל שתוכח גרסת התובע - הרי שלכל הפחות מדובר בתאונה מעורבת ולכן שתי הנתבעות צריכות לחלוק בפיצויו התובע. הנתבעת 2 אף היא בחרה להכחיש את כל סעיפי התביעה באופן גורף וטענה כי מכל מקום, אין להטיל עליה לשאת בנזק. הנתבעות התנגדו עוד למינוי מומחים רפואיים וטענו כי יש למצות הליכים במל"ל ולהפחית כל תשלום שהתקבל שם או שהיה ניתן לקבל שם.

חרף ההכחשה הראשונית - מסרו הנתבעות בהמשך, בחודש פברואר 2011, כי ככל שיוברר כי נסיבות האירוע הן כנטען על ידי התובע - הן מסכימות כי מדובר בתאונת דרכים.

מומחים רפואיים:

בהמשך להודעת הנתבעות, מונה ביום 15.2.11, ד"ר עופר אלישוב כמומחה מטעם בית-המשפט בתחום האורתופדיה. עוד מונתה פרופ' צביה הירשפלד, כמומחית מטעם בית-המשפט, בתחום כירורגיית הפה והלסת. הליך קבלת חוות הדעת הושלם למרבה הצער רק בחודש מרץ 2012.

ד"ר עופר אלישוב בדק את התובע ביום 27.7.11 ומצא כי הוא סובל מפגיעות בשורש כף יד שמאל, ברך שמאל וקרסול שמאל. עם זאת ציין המומחה כי לא נותרה הפרעה תפקודית בגין הברך. באשר לפגיעה בשורש כף יד שמאל קבע המומחה כי התובע סובל מהפרעה מזערית. המומחה לא צפה החמרה עתידית. המומחה ציין כי לא נמצא תיעוד רפואי לאחר יולי 2008.

המומחה הכיר בתקופות נכויות זמניות, כדלקמן: אי-כושר מלא מיום 1.4.08 ועד ליום 15.5.08, דהיינו למשך חודש וחצי. 30% למשך חודש וחצי. 20% למשך חודש וחצי. 10% למשך חודש וחצי.

את נכותו הצמיתה של התובע קבע המומחה כך-

1% בגין מצב ברך שמאל לפי סעיף 35(4)(א) בתקנון משה"ב ואיבה.

5% בגין שורש כף יד שמאל לפי סעיף 34(1)(א-ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות").

פרופ' צביה הירשפלד בדקה את התובע ביום 30.7.11. נאמר בחוות הדעת כי ביום 1.4.08 עבר התובע טראומה קשה בצד השמאלי של הראש, אשר כתוצאה ממנה סבל גם משבר בקומפלקס הזיגומטי השמאלי. אחד הממצאים היה הגבלה משמעותית בפתיחת הפה (16-15 מ"מ) שממנה סבל במשך חודש וחצי-חודשיים, לאחר האירוע. ההתערבות הכירורגית הייתה מאוחרת- ביום 13.4.08- אך נראה שהרדוקציה הייתה טובה וכיום הפנים סימטריות. הסגר, עם התותבות, יציב והפתיחה המירבית של הפה 35 מ"מ. מלבד כאבים, שאותם מרגיש התובע, בתנועות פתיחה חזקות, אין לתובע כל בעיה בתנועות הפתיחה והסגירה של הלסת התחתונה. לאור האמור הכירה המומחית בנכות זמנית של 10% לפי סעיף 73(2)(ב)I לתקנות, למשך חודשיים. נקבע כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה.

ראיות הצדדים:

מטעם התביעה - הוגשו תצהיריהם של התובע ושל רעייתו-ציפורה טפירו.

התובע חזר על תיאור התאונה והטיפול הרפואי בעקבותיה. התובע הצהיר כי ביום 8.4.08 הוזמן ד"ר פרנקל לביקור בית והוא הפנה אותו לשוב ולקבל טיפול רפואי בבית החולים "הדסה-עין כרם". בבית החולים אושפז ולבסוף נותח ביום 13.4.08. באשר למצבו כיום הפנה לחוות-הדעת של המומחים מטעם ביהמ"ש. עובר לתאונה עבד כעצמאי בעבודות שיפוצים. נטען כי עבודה זו כרוכה בהפעלת מאמץ פיזי, כמו גם פיקוח על עובדים. בעקבות התאונה נאלץ לשהות בביתו ולהיעדר מעבודתו משך מספר חודשים. גם לאחר ששב למסלול העבודה, הוא מתקשה למלא את תפקידו כבעבר. התובע טען עוד כי נאלץ להעסיק יותר פועלים בשיפוץ, שכן הוא מתקשה בביצוע חלק מהמלאכות. כיום הוא עובד יותר כמפקח על העובדים. באשר לנזקים שנגרמו לו מהתאונה, נטען כי הוא מתגורר ביישוב מעלה אפרים, בעוד היה מטופל בירושלים, הן בתקופת האשפוז והן לאחר מכן במהלך הפיזיותרפיה. התובע העריך הוצאותיו בגין נסיעות בסך של 12,000 ₪. בכל הנוגע להוצאות רפואיות - הצהיר כי נדרש לרכוש תרופות משככות כאבים, חבישות לפצעים בפניו, משחות, קרמים ותחבושות מיוחדות. כמו כן שילם עבור התחייבויות לביקורים, למעקב, לטיפולי הפיזיותרפיה, בדיקות רנטגן ואחרות. במשך האשפוז שהו לצדו אשתו, ארבעת ילדיו ואחיו, כשהם נעדרים ממקומות העבודה שלהם לסירוגין. את עזרת המשפחה העריך התובע בסך של 46,830 ₪. את הוצאותיו הכלליות עבור אירוח המבקרים שהגיעו לביתו בזמן מחלתו העריך בכ-15,000 ₪.

התובע התייחס בתצהירו גם להפסדי שכר לאור התמודדותו עם עבודתו כמתואר; נאמר כי התובע עבד בשיפוצים ובאומנות כאשר באומנות הוא לא יכול עוד לעסוק מאז התאונה. נטען כי כעצמאי, לא דיווח על מלוא הכנסותיו. התובע העריך כי עובר לתאונה השתכר כ-12,000 ₪ בחודש וסך נוסף של 20,000 ₪ בשנה, הרוויח מעבודות מזדמנות, בבתים של אנשים פרטיים. לטענתו, בשנת 2008, בעקבות התאונה, כמעט ולא עבד והכנסתו בשנה זו עומדת על 38,304 ₪. נטען כי לאור מצבו נאלץ להעסיק עובדים נוספים על מנת להשלים התחייבויותיו וכי בסך הכול שילם משכורות עובדים, עבור שישה חודשים בסך של 148,490 ₪. צורפו דיווחים על עובדים בשנת 2009 ואישור תשלום דמי ביטוח באותה שנה. התובע הציג עוד מסמכים באשר להכנסתו בשנת 2009 - 2011. התובע צרף מסמכים שתיאר כקבלות או המחאות. לדבריו אלה ניתנו עבור שירות שניתן על ידו כקבלן עצמאי ולא דווחו. יוער כבר בשלב זה - כי מרבית מאותם מסמכים, הינם באופן מפתיע ממועדים המאוחרים לתאונה. כמו כן, ברור מחלק מההמחאות שהן החזר עלויות חומרים (ולא תשלום שכר), או תשלום לאחר (ככל הנראה קבלן משנה שהועסק באמצעות התובע). ממילא קיים קושי של ממש להעריך בעזרתן הכנסות לא מדווחות של התובע. התשלומים הנ"ל הם בעיקר מישיבת מעלה אפרים ומגוף הנקרא "ארכיביון". התובע הסביר כי הוא מבצע עבודות רבות ללא הצהרה, כגון עבודות אינסטלציה קטנות, צבע וכיו"ב. רוב ההכנסה בנויה על עבודה ללא דיווח לרשות המיסים. התובע משלם לביטוח הלאומי ולמס הכנסה, על בסיס הגדרתו כקבלן עצמאי שהכנסתו השנתית אינה פחותה מ-85,000 ₪ ובסוף השנה נעשה מאזן תשלום סופי.

התובע החל לעבוד בעמותת "חסדי אנוש", המטפלת באנשים עם מוגבלות נפשיות. התובע עובד כנגר ב-70% משרה תמורת 7,000 ₪ בחודש. תלושי שכר צורפו ועולה מהם כי בחודש דצמבר 2012 עמד שכרו בהפחתת מס הכנסה על כ- 7,800 ₪ ובחודש ינואר 2013 על כ- 6,900 ₪. התובע טען כי הוא איש דתי מכובד הגר במעלה אפרים ועבד באחזקה של הישיבה במקום. לאחר התאונה ביקרו אותו רבים ועלויות הכיבוד הוערכו על ידו בכ- 15,000 ₪.

ציפורה טפירו, ילידת 1955, נשואה לתובע מאז אוגוסט 1972 ולהם ארבעה ילדים. העדה תארה את התאונה כפי שמסר לה התובע וכן תיארה כאביו לאחר השחרור מביה"ח. אף היא חזרה על ביקור ד"ר פרנקל והטיפול הרפואי לאחר אותו ביקור. נאמר כי בהמשך הופנה התובע אף לטיפולי פיזיותרפיה. התובע סבל מכאבים עזים במהלך טיפולים אלה והתקשה בביצוע התרגילים. לשם הטיפולים היה עליו לנסוע פעמיים בשבוע לירושלים והעדה ליוותה אותו לכל טיפול. מי שהסיע את הזוג היו אחד הילדים, חבר או מונית בשכר. במהלך אשפוז התובע, התחלפו רעייתו וילדיו במשמרות ליד מיטתו. לאחר שחרורו ובעקבות מצבו והעדר יכולת לנוע ולתפקד בבית, במשך חצי השנה הראשונה, נשכר מטפל שעזר לתובע ברחצה, לבוש, ליווי לשירותים וניוד בין החדרים- בתחילה על כיסא גלגלים. בחודש הראשון עבד המטפל במשך שמונה שעות, בתמורה ל-35 ₪ לשעה. במשך חודש נוסף המטפל עבד בממוצע חמש שעות ליום. המטפל היה תושב הרש"פ ששמו ניהאד וסה"כ שולמו לו 11,830 ₪. גם בני המשפחה התגייסו לטובת התובע. העדה, בני משפחתה, גיסה, וארבעת ילדיה, נעדרו מעבודתם לסירוגין והתחלקו בטיפול בתובע. בתקופה זו הפך התובע עצבני וחסר סבלנות עקב ריתוקו לבית והעדר יכולת מצדו לפקח על הנעשה בעבודתו ועל הפועלים. לתצהירים צורפו מסמכים באשר להכנסות בנה"ז, אשר להם אדרש במידת הצורך להלן.

מטעם הנתבעות - הוגש דו"ח רציפות הביטוח של התובע במל"ל אשר ממנו עולה כי במחצית השנייה של שנת 2006 בגין שישה חודשים הרוויח סך של 51,183 ₪ (כ- 8,500 ₪ ברוטו לחודש). בשנת 2007 עבד התובע במשך שלושת החודשים הראשונים כשכיר תמורת שכר כולל (ללא ניכוי מס הכנסה) של כ-4,960 ₪ לחודש. מאז אין דיווח עד חודש אוגוסט וממנו ואילך מוגדר התובע כעצמאי ואין דיווח על הכנסותיו.